מועדון לילה
מועדון לילה הוא אולם או מתחם סגור קטן יותר, המשמש להצגת מופעי בידור ולריקודים, ופועל בעיקר בשעות הלילה המאוחרות ובסופי שבוע. הכניסה למועדון כרוכה, בדרך כלל, בתשלום.
במועדוני לילה רבים משמיעים מוזיקה, כשהסגנונות הנפוצים הם: מוזיקת דאנס אלקטרונית (טראנס, האוס, טכנו וכו'), היפ הופ, ומוזיקת פופ. המוזיקה מבוצעת בהופעה חיה או מוקלטת בניהולו של DJ. לעיתים, נכללים בהם גם מופעי סטנד-אפ או חשפנות. כן כולל המועדון רחבת ריקודים, המשמשת מקום לקהל המבקרים לרקוד, ובר המספק משקאות ומזון, לרוב בתשלום נוסף.
דיסקוטק
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיסקוטק (מונח, שלאחר שנות ה-90 של המאה ה-20 השימוש בו מועט, אם בכלל) הוא מועדון ריקודים בו מושמעת בעיקר מוזיקה מוקלטת (בעבר, בעיקר מתקליטים; בעבר הקרוב (עד שנות ה-2000) ולעיתים גם בהווה, בעיקר מדיסקים (CD); וכיום, בעיקר מתוך רשימות השמעה של קובצי מוזיקה דיגיטליים השמורים במחשב) על ידי DJ ולא מתזמורת חיה. מילה זו למועדון ריקודים נטבעה בשנת 1941 בשם המקום "La Discothèque" שנמצא ברחוב Rue de la Huchette שבפריז, צרפת. המונח הצרפתי "Discothèque", שפירושו "תקליטיה" או "אוסף תקליטים" הוא שילוב המילים "Disque" - תקליט, והמילה היוונית "thêkê" - ארגז או תיבה. במקביל למבנה ומשמעות המילה הצרפתית (מן הלטינית) bibliothèque - ספרייה (מיוונית: bibliothêkê).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניסן שור, לרקוד עם דמעות בעיניים, ההיסטוריה של תרבות המועדונים והדיסקוטקים בישראל, הוצאת רסלינג, 2008
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דורון חלוץ, מהמרפסת בחמאם עד למגה-קלאב. ספר חדש של העיתונאי ניסן שור מגולל את ההיסטוריה של הדיסקוטק הישראלי, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
- קיצור תולדות הדיסקו בארץ ישראל, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
